מעבדות לחרות תודעתית

 עטופה ברחמים שמיכת אלוהים,

על כנפי שכינה באה להושיע נשמתינו,

ידע אלוהי נושאת עימה,

עפה לאן שנושא אותה גורל התודעה.

 

נוחי עלי, כסי אותי שכינת אלוהים נהדרת,

ולתפארת מדינת ילדותי היפה,

בין אב לאם אוהבים,

עוטפים בהגנה,

מתווים דרך ארץ, אהבת אדם,

מעצבים לילד תודעה,

בין במודע ובין בלא.

 

בגוף הפיזי חום קיץ מכה ללא רחמים,

בפנים חורף קר, לב קפוא מנופץ לרסיסי רסיסים אבודים.

 

הניתוק בין השניים מעלה שאלות,

מעלה תקוות.

 

אני יוצא לחירות ומתנתק מכבלי הספקות,

בוטח בשמיכת אלוהים,

רוח קודש נפלאה,

שתנחה אותי לדרך בה נועדתי לגדול.

(מתייחס לגברים ונשים כאחד)